בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 18.10.12 בהעדר הגנה וכן למתן רשות להתגונן בפני התביעה.
- המשיב 1 (להלן: "התובע") הגיש כנגד המבקשת וכנגד המשיב 2 תביעה לתשלום יתרת החוב בחשבון המשיב 2 המתנהל אצל התובע. המבקשת נתבעה בהיותה ערבה להלוואה אשר ניטלה המשיב 2. על-פי הנטען בכתב התביעה, לא עמד המשיב 2 בתנאי פרעון ההלוואה, ומשלא נפרעה ההלוואה הוגשה התביעה.
- ביום 18.10.12 ניתן פסק דין נגד המבקשת, משלא הגישה בקשת רשות להתגונן. יצוין, כי ביום 30.10.12 ניתן פסק דין כנגד המשיב 2, מהטעם שאף הוא לא הגיש בקשת רשות להתגונן.
3. המבקשת עותרת לביטולו של פסק הדין. ראשית, טוענת מבקשת כי הואיל וניתנו שני פסקי דין נפרדים, האחד, כנגד המבקשת והאחר כנגד המשיב 2, הרי שהמשיב התעשר שלא כדין בהכפלת סכום התביעה בכפל הוצאות וכפל שכר טרחת עורך דין. אשר לסיבה בגינה לא הוגשה בקשת הרשות להתגונן במועד טוענת המבקשת כי היא אלמנה כבת 63 שנים אשר מעולם לא עסקה בענייני כספים ועל כן הניחה כי ההליך המשפטי אינה מכוון כלפיה, כי אם כנגד בנה, המשיב 2. המבקשת העבירה את הטיפול במסמכי התביעה לטיפולו של בנה האחר, מר שלמה מדמוני, אלא שהוא אושפז בבית חולים החל מיום 15.9.12 ועד 1.10.12, לאחר שעבר ניתוח, ולפיכך לא היה סיפק בידו לטפל בתביעה טרם ניתן פסק הדין. בנוסף, נאלצה המבקשת להתדיין לאורך כל התקופה עם המשיב 2 בבית המשפט לענייני משפחה, בנסיבת בהן נזקקה לצווי הרחקה חוזרים על מנת להינצל מאיומים ופגיעות.
4. המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש לה סיכויי הגנה ראויים בפני התביעה. ראשית, לטענתה, יש להפחית את קרן החוב בשל רשלנות קיצונית של המשיב אשר העמיד לרשותו של המשיב 2 אשראי חריג ללא סיכויי גבייה. מכאן שיש להפחית את הריביות החריגות שנצברו לחובת החייב למן פתיחת חשבונו. שנית, טוענת המבקשת, כי הוטעתה על ידי התובע לחתום על ערבות שלא מדעתה, שכן ההלוואה עליה היא חתומה כערבה רק הסדירה מחדש תשלום הלוואה קודמת שנטל המשיב 2 כשנה קודם לכן. המבקשת אף לא הבינה כי היא חותמת על ערבות. המשיב לא גילה למבקשת דבר אודות נסיבות יצירת החוב ועל עניינו להציל כספים אבודים על חשבון המבקשת, אלא שידל אותה לעזור לבנה. בהמשך, משהתבררו הדברים, הבהירה המבקשת לתובע כי מעולם לא הסכימה לשמש כערבה וכי היא מוכנה לשלם סכום של 1,000 ש"ח בחודש בלבד. בהמלצת מחלקת הגבייה של הבנק, הפסיקה לשלם את החוב משנאמר לה כי תוגש תביעה כנגד בנה, כאשר המבקשת לא הבינה את המשמעויות הנובעות ממעמדה כ"ערבה".
5. טענתה השלישית של המבקשת היא כי התובע פעל בחוסר תום לב, שכן ככל שדרש מן החייב העיקרי לשלם את חובו, היה זה מן השפה לחוץ בלבד, וזאת על מנת שיוכל לחזור לערבה, ומכאן שהפר את הוראת סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967.
6. הטענה הרביעית אשר בפי המבקשת היא כי התובע מנע ממנה פירוט תנועות והחזרים בחוב ההלוואה. חרף פניות חוזרות ונשנות של המבקשת, לא קיבלה את פירוט מלוא ההחזרים בחשבון ההלוואה.
7. טענה חמישית אשר בפי המבקשת הינה כי טופסי הבנק שהם בגדר "חוזה אחיד" אינם מאפשרים להדיוט להבין כי מעמדו הוא של "ערב יחיד" ולא "ערב מוגן", ולכן היה על התובע לנהוג בהתאם להוראות הלחות על "ערב מוגן". התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו, משלא הבהיר למבקשת כי מדובר בהלוואה להסדר חוב קודם, ומשהציג בפניה מצג כי למשיב 2 יכולת החזר.
8. התובע מתנגד לבקשה. התובע טוען כי התביעה הומצאה לידי המבקשת ביום 7.8.12, בעוד שבנה אושפז בבית החולים רק ביום 22.9.12 וכי טענתה כי סברה כי ההליך המשפטי מכוון כנגד בנה, המשיב 2, גובלת בהיתממות ובזלזול בבית המשפט. כן טוען התובע, כי הוגשו בקשות נפרדות למתן פסק דין כנגד כל אחד מן הנתבעים מהטעם שכל אחד מן הנתבעים קיבל את כתב התביעה במועד אחר, אך אין פירושו של דבר שהתובע יגבה מכל אחד מן הנתבעים את מלוא החוב.
9. אשר לטענות ההגנה שהעלתה המבקשת, טוען התובע כי אין מחלוקת כי המבקש חתמה על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה ביום 28.9.10 ואף אין מחלוקת כי חתמה על מסמך הקרוי גילוי מידע לערב יחיד או מוגן, בו נאמר במפורש כי הובאו לידיעת המבקשת העובדות המפורטות לגבי החוב הנערב וכי הוסברה לה מהותו של חוזה הערבות. לטענת התובע, המבקשת הבינה את כתב ההתחייבות והערבות עליהם חתמה וטענתה מהווה נסיון לחזור בה לנוכח מערכת היחסים הכושלת בינה לבין בנה, המשיב 2.
10. אשר לטענת המבקשת כי התובע התרשל משהעמיד למשיב 2 אשראי חריג, ללא סיכויי גבייה, טוען התובע כי לא הונחה תשתית ראייתית בפני בית המשפט בדבר מצבו של המשיב 2 וכי יש להניח כי למבקשת היה ידוע מצבו הכלכלי של המשיב 2 שהינו בנה. המבקשת ידעה היטב מהם חובותיו של המשיב 2. התובע מוסיף וטוען כי מנע מן המבקשת פירוט תנועות והחזרים בחוב ההלוואה בשל מגבלת חובת הסודיות וחובת ההגנה על הפרטיות. אף התשלומים שביצעה המבקשת מעידים כי הודאה כי ידעה מהם חובותיה ואחריותה הגין חתימה כערבה להלוואה.
11. בדונו בבקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד (שאין לגביו טענה לפגם המחייב את הביטול מחובת הצדק), על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון או לאי הגשת כתב הגנה והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו: ע"א 2201/07
חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר [פורסם בנבו], 2.2.2009). השני - ולו נודעת חשיבות רבה יותר - מהם סיכויי ההגנה (או התביעה - לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו: ע"א 32/83
אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438 (1983), שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן,
סדר הדין האזרחי, 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995).
12. מהנסיבות המתוארות בבקשה עולה כי אי הגשת כתב הגנה על ידי המבקשת נבע מכך שהעבירה את התביעה לטיפולו של בנה אשר אושפז בבית החולים וכן בשל נסיבות אישיות בעקבות סכסוך בינה לבין המשיב 2. הגם שהתנהגותה של המבקשת אינה נקייה מפגמים, שכן היה עליה לפעול להגשת כתב הגנה מיד עם המצאת כתב התביעה לידיה, הרי שלא ניתן לומר כי התנהגותה של המבקשת גובלת בזלזול בבית המשפט.
13. אשר לסיכויי ההגנה של המבקשת בפני התביעה, הרי שאין לומר כי אלה קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. טענות המבקשת בדבר הטעייתה על ידי התובע ואי הבנתה את התוצאות המשפטיות הנובעות מחתימתה על כתב הערבות הן טענות העשויות לשמש הגנה לכאורה בפני התביעה.
14. אמנם בצדק טוען המשיב, כי הטענה שחותם על המסמך לא היה מודע לתוכנו, היא טענה המתקבלת אך בנסיבות חריגות וכי הנטל להוכחת טענה זו הוא נטל כבד. יחד עם זאת, הכלל הוא כי בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, הנטל המוטל על הנתבע הוא מצומצם ואין הוא חייב להראות כיצד יוכיח את הגנתו ואת הגרסה העובדתית המועלית בבקשה. אין בוחנים בשלב זה את סיכויי הגנתו של הנתבע ואת טיב ראיותיו, ואין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד (ראו: א' גורן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט עמ' 402 - 403).
15. במקרה זה, פירטה המבקשת את טענתה כי לא הבינה את מהות המסמך עליו חתמה ואת משמעות חתימתה. אף טענת המבקשת בדבר הטעייתה על ידי המשיב וכי המשיב נהג ברשלנות משהעמיד למשיב 2 אשראי חריג לנוכח מצבו הכלכלי היא טענה המצריכה בירור עובדתי.
16. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת וכן ליתן לה רשות להתגונן בפני התביעה בכפוף לתשלום הוצאות, שכן אי הגשת כתב הגנה על ידי המבקשת נעוץ במחדלה, הגם אם מקורו בנסיבות אישיות שונות.
17. לפיכך, אני קובעת כי פסק הדין יבוטל ותינתן למבקשת רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך של 1,500 ש"ח, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. המבקשת תפקיד את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום. לאחר הפקדת סכום ההוצאות, יבוטל פסק הדין והתצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה. לא יופקד סכום ההוצאות תוך התקופה שנקבעה יוותר פסק הדין על כנו.
ניתנה היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.